אלבר מימון לרכב בע"מ נ' בן שמואל

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 28/12/2009 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע") שהינו נהג הרכב.

אין חולק כי ארעה תאונה בין שני כלי הרכב, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולנזקים הנטענים.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת/1 נסעה בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים, ואילו הנתבע היה בנתיב האמצעי, ולפתע פנה מהנתיב שמשמאל לנתיב נסיעתה, וגרם לתאונה.

לאור האמור הנתבע אחראי לקרות התאונה ולנזקים בגינה, כפי שפורט בחוות דעת השמאי.

לטענת הנתבע, התובעת בחרה לפנות לשמאי כעבור 4 חודשים מיום קרות התאונה, הגם שבמועד התאונה טענה כי אין לה כל נזק, לפיכך מבקש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה ולנזקים בגינה.

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתה של עת/1 על פני גרסתו של הנתבע שלא היה לה על מה לסמוך. עדותה הייתה בהירה, קולחת וקוהורנטית ונתתי אמון בעדות זו.

בקליפת האגוז, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

העידה עת/1 בצורה ברורה, כי נסעה בכיכר וולפסון בנתיב הימני, פתאום שמעה "בום", וכאשר יצאה מרכבה ראתה את הפגיעה ברכב, והחליפה פרטים עם הנתבע.

בטופס הודעתה ציינה: "בזמן הנסיעה בכביש, רכב צד ג' ניסה לעבור לנתיב אחר ובמהלך הנסיעה נכנס בי". כמו כן ציינה את מיקומי הפגיעה ברכבה, כתוצאה מהתאונה.

לדידי, הדברים שנאמרו בטופס הודעתה עולים בקנה אחד עם עדותה בבית המשפט ועם תמונות הנזק, כפי שהדבר מצא ביטויו בתמונות ת/2.

בחקירתה הנגדית, שאל אותה הנתבע וציין כי לא היה לה זמן לעצור במקום להחליף פרטים מאחר שהיא ציינה בפניו שהיא ממהרת לבן שלה בבית החולים. עת/1 השיבה בצורה ספונטנית כי אין לה כלל ילדים, ושלא התכוונה להגיע לבית חולים באותו היום.